:כשהנשיאים התנדבו למשכן, הם הביאו שני דברים

אבנים טובות (וְהַנְּשִׂאִם הֵבִיאוּ אֵת אַבְנֵי הַשֹּׁהַם וְאֵת אַבְנֵי הַמִּלֻּאִים לָאֵפוֹד וְלַחשֶׁן) ועגלות (וַיַּקְרִיבוּ נְשִׂיאֵי יִשְׂרָאֵל.. וַיָּבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם לִפְנֵי ה' שֵׁשׁ עֶגְלֹת צָב).

  : יש שני פנים, שני אלמנטים בעשייה של הרב 

מצד אחד, אני רואה את תפקידי כאבנים שעל הכהן הגדול. האבנים בחושן נשאו את שמות כל שבטי ישראל, כל אחד יכל למצוא בהם את מקומו. הרב צריך להיות קשוב לכל חבר בקהילה, החברים צריכים להרגיש בנח ובפתיחות איתו, שיש להם אוזן קשבת בהדרכה של תורה וחיים. כשמשה רבינו מבין שלא ייכנס לארץ ישראל, הוא פונה אל ה' בתפילה שיחפש רב קהילה לבני ישראל, העם הנכנס לארץ. בפנייתו משתמש משה בכינוי ייחודי לקדוש ברוך הוא: "יִפְקֹד ה' אֱ-לֹהֵי הָרוּחֹת לְכָל בָּשָׂר אִישׁ עַל הָעֵדָה". מה זה א-להי הרוחות? רש"י מפרש: "מנה עליהם מנהיג שיהא סובל כל אחד ואחד לפי דעתו". לדעת מתי זה צריך חיזוק, איפה ההוא צריך חיבוק. וכשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות.

מצד שני, בצד הכללי אני רואה את עצמי כעגלה. יש שיעורים בקהילה ברוך השם, יש תורה, יש קהילה חמה ומאוחדת סביב תורה. מה שהעגלה מוסיפה זה כיוון, מיקוד של כל העושר הזה.

נשׂים הכל בעגלה והרב ינווט. הדרשה, לדוגמה, היא הזדמנות למיקוד חינוכי וערכי. זיהוי נקודות בראייה כּוּלִית ומיקודן. הרב במובן של עגלה מכניס את המים לתוך צינורות.

שני האלמנטים הללו, האבנים והעגלות, מובילים לתפקיד נוסף של הרב: איחוד וגיבוש הקהילה. באופן כזה, שיש קשר אישי קרוב, ומיקוד של הכלל, אפשר להגיע לגיבוש וחיזוק החוסן הקהילתי סביב תורה.

אני מאמין ברבנות מתוך גדלות של תורה ופסיקה. קרובה לציבור, קרובה לנוער, לא מנותקת ומאיימת. מאירת פנים ואיתנה